אגב, הסיבה לבגידה הוא סעיף בחוזה שמותיר לסוני את רוב התמלוגים עבור המשחקים שימכרו בדיסקים.
סוני לא הסכימו לשנות את הסעיף ונינטנדו בתגובה חתמו על דיל עם פיליפס.
הפלייסטיישן הוא המוצר הכי מכניס של סוני כבר כמה וכמה שנים. יותר מטלויזיות, מצלמות וטלפונים סלולאריים!
ולמיטב ידיעתי סוני לא רצו את רוב התמלוגים, הם רצו חצי מהתמלוגים. וזה נשמע פייר, אבל נינטנדו היו מאד קשוחים בעיניין הזה. ולכן בסופו של יום הם חטפו.
כן, יש גם הרבה פרטים קטנים שלא הכנסתי. למשל נינטנדו כן הציעה לסוני להמשיך לעבוד איתה, אבל ההצעה לא היתה מוצלחת וסוני סירבה. סוני פנו גם לסגה בשביל לראות אם יש טעם לעבוד איתם. היו המון דברים וגישושים, אבל בסופו של דבר לא היה זמן לכל פרט הכי קטן, ונראה לי שגם ככה הכנסתי קצת יותר מדי
נכון, הסיפור של סוני עם סגה היה מרתק לא פחות מהסיפור של סוני עם נינטנדו. אולאפסון וקלינסקי היו חברים טובים וקונסולת סידי משותפת היתה בתכנון מתקדם.
אבל הבעיה הידועה של סגה - הדירקטוריון המעפן ביפן - הפילה את האלטרנטיבה הזאת. דירקטוריון של זקנים יפנים שמרנים ומקובעים הוא בעיה ידועה בחברות יפניות. אולי בגלל זה הכלכלה היפנית בשנים האחרונות לא מצליחה להתרומם.